אנטארקטיקה יבשת אנטארקטיקה הייתה פעם חלק ממסת אדמה גדולה יותר בשם גונדוואנה שהתקיימה מעל הקוטב הדרומי והתפצלה מאוסטרליה ודרום אמריקה הרבה לפני שהאדם התפתח. לא היו גשרים יבשתיים לאנטארקטיקה ובמשך כ-35 מיליון שנה היא הייתה אי מבודד לחלוטין. המדע מעריך שבני אדם התפתחו במזרח אפריקה לפני לא יותר מ-5 מיליון שנים לכל היותר. לאחר מכן עזבו את האזור והתפשטו על פני כל יבשות העולם. כבר אז הייתה אנטארקטיקה מבודדת מדי בגלל המרחק, האקלים והסערות שבים, מכדי שהעמים הפרימיטיביים יוכלו לגלות אותה. רק בשנת 1820 הטכנולוגיה והניווט האנושיים היו מתוחכמים מספיק כדי לאפשר הפלגה מספיק דרומה כדי לבצע טיול לאנטארקטיקה בפעם הראשונה. ישנן מספר טענות לא מבוססות על דריסת רגל ביבשת האנטארקטית משנת 1820, אם כי 1899 הוא התאריך הראשון שמקובל על ידי כמה היסטוריונים כבלתי ניתן לערעור. כשהאנשים הראשונים אכן דרכו על אנטארקטיקה, לא היה שם אף אחד.
בעוד שבאנטארקטיקה אין ילידים מקומיים או תושבים אנושיים קבועים, האזור הוא מאחז קבע עבור מספר רב של מדענים העובדים בתחנות מחקר הנתמכות על ידי ממשלות ומגיעים מעשרות מדינות שונות. מספר המדענים המבצעים מחקרים באנטרקטיקה משתנה לאורך השנה, מכ-1,000 בחורף ועד כ-5,000 בקיץ. הקיץ נמשך מאוקטובר/נובמבר עד מרץ/אפריל, השאר של השנה נחשב לחורף.
חוקרים ממגוון רקעים מדעיים חוקרים את אנטארקטיקה לא רק כסביבה ייחודית, אלא גם כנקודת יחס לתהליכים גלובליים רחבים יותר. גיאוגרפים ממפים את פני היבשת הקרה והמבודדת ביותר בעולם; מטאורולוגים חוקרים דפוסי אקלים, כולל ה"חור באוזון" המרחף מעל אנטארקטיקה; אקלימטולוגים עוקבים אחר ההיסטוריה של האקלים של כדור הארץ באמצעות ליבות קרח משטח הקרח הבתולי של אנטארקטיקה; ביולוגים ימיים חוקרים את התנהגותם של לווייתנים, כלבי ים ודיונונים; אסטרונומים מבצעים תצפיות מאנטארקטיקה מכיוון שהיא מציעה את הנוף הבהיר ביותר של החלל מכדור הארץ.
אפילו אסטרוביולוגים, החוקרים את האפשרות של חיים מחוץ לאטמוספירה של כדור הארץ, לומדים חומרים שנמצאו באנטארקטיקה. ב-1984 נמצא כאן מטאוריט ממאדים שהסימונים עליו דמו לסימונים שהותירו חיידקים על פני כדור הארץ. אם למטאוריט הזה, בן מיליוני שנים, יש למעשה שרידים של חיידקי מאדים, זו תהיה העדות המדעית היחידה לחיים מחוץ לכדור הארץ.
אנטארקטיקה היא מקום תרבותי ייחודי המוגדר בצורה הטובה ביותר על ידי חיי היומיום בתחנות המחקר המגוונות שלה.
ישנם כ-66 בסיסים מדעיים באנטארקטיקה, מתוכם כ-37 פועלים כל השנה, השאר פתוחים במהלך הקיץ וסגורים לחורף. רוב תושבי התחנות המדעיות עושים "קיץ בלבד", בין 3-6 חודשים, כאשר מספר קטן יותר נשאר במהלך החורף האנטארקטי (כאשר כל סיכוי לתזוזה פנימה או החוצה הוא כמעט בלתי אפשרי). בסיסי אנטארקטיקה דומים יותר לאסדות נפט או בסיסים צבאיים מאשר לעיירות.
תחנה זו היא מרכז מחקר אמריקאי בקצה הדרומי של האי רוס, טריטוריה שנתבעה על ידי ניו זילנד. מקמורדו היא התחנה הגדולה ביותר באנטארקטיקה, המסוגלת להכיל 1,250 תושבים. רוב התושבים הללו אינם מדענים, אלא פועלים לתמיכה בתפעול תחנות, בנייה, תחזוקה וחיי היומיום. במקמורדו יש יותר מ-80 בניינים והיא פועלת כמו עיר קטנה. יש בה מתקני מעבדה ומחקר ברמה עולמית, אבל גם תחנת כיבוי אש, בנייני מגורים, חנויות, והכספומט היחיד ביבשת. כמו כל תחנות המחקר באנטארקטיקה, למקמורדו יש שיטה ספציפית לקבלת אספקה נחוצה. פעם בשנה, ספינות משא מביאות יותר מחמישה מיליון קילוגרמים של ציוד ואספקה, החל ממשאיות וטרקטורים, מזון יבש וקפוא ועד למכשירים מדעיים. ספינות מטען אלו יכולות להגיע למפרץ Winter Quarters, הנמל של מקמורדו, רק במהלך הקיץ, כאשר שוברות הקרח של משמר החופים האמריקני יכולות לפרוץ את הקרח. אספקה וכוח אדם נוספים מוטסים מקרייסטצ'רץ', ניו זילנד, כאשר מזג האוויר מאפשר זאת.
המתקן האנטארקטי הגדול ביותר בארגנטינה, ממוקם במפרץ הופ בקצה חצי האי האנטארקטי. התחנה ידועה במספר ארועים חלוציים שהתרחשו בה. זהו מקום הולדתו של אמיליו מרקוס פלמה, האדם הראשון שנולד באנטארקטיקה. בבסיס אספרנסה נמצא גם הקפלה הקתולית הראשונה (1976) ובית הספר הראשון (1978) שנבנו ביבשת. בשנת 1979, הוקמה בבסיס אספרנסה משדר הרדיו בגלים קצרים הראשון ביבשת, שחיבר את תחנת המחקר עם השטח היבשתי של ארגנטינה.
זוהי תחנת המחקר המדעי העמוסה ביותר באוסטרליה. היא ממוקמת באזור נטול קרח המכונה גבעות ווסטפולד. כמו רוב תחנות המחקר באנטארקטיקה, האוכל חשוב מאוד בתחנת דייוויס. התושבים חיים ועובדים בשיתוף פעולה הדוק במתקנים ובסביבות חיצוניות שלעיתים קרובות מאוד מונוטוניות. ככזה, לאוכל יש תפקיד חשוב במתן מגוון לתושבים. עם זאת, אספקת המזון מוגבלת מאוד ומוקצבת לכל אדם והתושבים חיים בעיקר על מזון קפוא ומשומר. השף נחשב לעתים קרובות לאחד האנשים החשובים ביותר בתחנת דייויס. הוא או היא חייבים להקפיד להשתמש בכל הסחורות בצורה יצירתית ובר קיימא. כמה מהאירועים החשובים ביותר של התחנה סובבים סביב יצירותיו של השף, כמו ארוחת אמצע החורף, סעודה מסורתית ומפנקת שנחגגה לראשונה במהלך המשלחת הבריטית לאנטרקטיקה בשנים 1901-04. כמו רבים ממתקני המחקר של אנטארקטיקה, לתחנת דייויס יש חממה הידרופונית. הידרופוניקה היא גידול צמחים עם מים וחומרי הזנה בלבד ודורשת גננים מצוינים כי התוצרת גדלה ללא אדמה. תוצרת טרייה מוסיפה גיוון ותזונה לארוחות באנטארקטיקה. החממה משמשת גם כחדר שמש לתושבים חסרי אור השמש, במיוחד בחודשי החורף הארוכים.
התחנה הצ'יליאנית הפכה בשנים האחרונות למוקד אתר הפעילות התיירותית לטיולי "טוס/הפלגה" לאנטארקטיקה. רק לפני כמה שנים, הדרך היחידה של תיירים להגיע לאנטארקטיקה הייתה באמצעות ספינה, עכשיו אפשר לטוס לאנטארקטיקה מעל מעבר דרייק, כך שחוסכים כמה ימים בהפלגה לכל כיוון ואפשרויות רבות של מחלת ים. ישנם טיולי אופנועי שלג וסקי זמינים מה"עיירה" וכמובן חיות הבר המקומיות כאטרקציה.
האנשים שנוסעים לאנטרקטיקה או חיים בה מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות, אלה שחיים ועובדים בתחנות מחקר מדעיות או בסיסים (כפי שכתבנו למעלה), ותיירים. אף אחד לא חי באנטארקטיקה ללא הגבלת זמן כמו שחיים בשאר העולם. אין בה תעשיות מסחריות, אין עיירות או ערים, אין תושבי קבע.
הנתונים מעונת 2018-19 מראים שהיו 55,489 תיירים, המספר הגבוה ביותר אי פעם. היה שיא קודם של 47,225 ב-2007-08, אשר ירד ל-26,509 ב-2011-12. צריך לקחת בחשבון את העובדה שספינות גדולות אינן מורשות יותר לבקר באנטארקטיקה עקב סכנות שפיכת דלק, שכן כיעד תיירותי אנטארקטיקה הפכה פופולרית מתמיד.
במונחים של מספרים, התיירים עולים בהרבה על צוותי המחקר, אם כי הצוותים בבסיסים המדעיים שוהים יותר "ימי אדם". בעוד שתיירים מבלים רק זמן קצר יחסית בחוף ולרוב שוהים על ספינות השייט שלהם. זהו מטבעו זמן "בעל השפעה" יחסית באזורים הציוריים והנגישים ביותר, השוו זאת ל- מדען או עובד תמיכה המבלה את רוב זמנם בעבודה על בסיס קבוע או קבוע למחצה.
לא בצורה שבדרך כלל מתכוונים לזה. אי אפשר פשוט לעבור לאנטרקטיקה, למצוא מקום לגור ואז למצוא עבודה, להכיר מישהו, להתחתן, לקנות בית, להביא ילדים לעולם, לשלוח אותם לבית הספר, להקים עסק משלך, להיות חבר במועדון הגולף המקומי, להיות ראש עיר.
אפשר לקבל עבודה באנטארקטיקה כמדען או בתמיכה מדעית, אבל זה צריך להיות מראש, לפני ההגעה לשם. אם מישהו באמת רוצה ויש לו את הכישורים , אפשר לנסות להתקבל ולבלות קצת זמן באנטארקטיקה, ולחוות חוויה חד פעמית.
הגישה לאנטארקטיקה מוגבלת על ידי אמנת אנטארקטיקה (ראו מאמר נפרד בבלוג שלנו). אם תרצו לארגן טיול או משלחת משלכם, תצטרכו לבקש אישור ממשלתי, להראות שתהיו עצמאיים לחלוטין ושתהיה לכם סיבה טובה מאוד לביקור שתהיה לו השפעה סביבתית מועטה וכיצד בדיוק תעשו זאת.
