המדינות הבלטיות יהודים הגיעו ללטביה כבר במאה ה-14, כאשר לטביה נשלטה על ידי אבירי המסדר הלבוני. עם זאת, גזירות מיוחדות אסרו על היהודים להתיישב כאן במשך יותר מ-200 שנה. היישובים היהודיים הראשונים הופיעו על מפת קורזמה (קורלנד) בסוף המאה ה-16. הקהילה היהודית הראשונה הוקמה ב-1571 בפילטן, שם הורשו יהודים לרכוש רכוש ולבנות בתים ובתי תפילה. עד המאה ה-19 חיו בקורלנד כ-23,000 יהודים. היהודים הראשונים הגיעו ללטגל ממערב אוקראינה ובלארוס באמצע המאה ה-17. הקהילה היהודית בריגה החלה להיווצר בסוף המאה ה-18. במהלך טיול למדינות הבלטיות, תוכלו להתחקות אחר שורשיה של קהילה ייחודית זו.
אי אפשר להפריז בתרומתה החיובית של הקהילה היהודית לפיתוח מהיר של התעשייה והמסחר בלטביה בסוף המאה ה-19. מפעלי העץ הגדולים ביותר, רוב המסחר בעצים ובתבואה, מפעלי פשתן גדולים, חברות יצוא פשתן ועסקי מזקקות, התרכזו בידי אנשי עסקים יהודים. הקהילה היהודית החזיקה בריגה 10 בנקים.
לאחר 1881, גל של אנטישמיות פגע באימפריה הרוסית. בהתאם לחוקים חדשים, נאסר על יהודים לעבוד בארגונים הממשלתיים ונגישותם להשכלה אוניברסיטאית הוגבלה. דעות אנטישמיות היו נפוצות למדי בחלקים שמרניים בחברה הלטבית. בקרב היהודים היו תגובות שונות לשינויים השליליים הללו. יהודים רבים היגרו, בעיקר לארה"ב, בריטניה ודרום אפריקה. חלקם הצטרפו לקבוצות פוליטיות סוציאליסטיות שונות וכמו כן החלו לפעול במדינה קבוצות ציוניות שונות. למלחמת העולם הראשונה הייתה השפעה קטסטרופלית על יהודי לטביה. ב-1915 גורשו עשרות אלפי יהודים למחוזות היבשה של האימפריה הרוסית, בחשד לריגול לטובת גרמניה. כ-75,000 יהודים הפכו לפליטים.
עצמאותה של הרפובליקה של לטביה הוכרזה ב-18 בנובמבר 1918. יותר מאלף חיילים וקצינים יהודים לחמו למען עצמאות מדינת מולדתם בשנים 1918-1920. לכל המיעוטים האתניים של לטביה העצמאית הובטחו שוויון זכויות פוליטיות ואוטונומיה תרבותית. האזרחים היהודים של המדינה שזה עתה נולדו היו פעילים מאוד מבחינה פוליטית, והספקטרום של המפלגות הפוליטיות היהודיות היה רחב למדי. במהלך מספר שנים בין 1922 ל-1934 נבחרו שלושה עד שישה חברים לסיימה (הפרלמנט הלטבי) ממפלגות פוליטיות יהודיות. כמה מועצות ערים ועיריות בחרו חברים יהודים.
תרומתה של הקהילה היהודית לתרבות הלטבית לא תסולא בפז. במדינה פעלו אקדמיה יהודית עממית למוזיקה, להקות תיאטרון יהודיות ומוזיקאים לטבים ידועים רבים היו ממוצא יהודי. ליהודי לטביה היה גם תפקיד מכריע בגיבוש ופיתוח המערכת הפיננסית של המדינה. במהלך שנות ה-30, כמעט מחצית מיהודי לטביה עבדו בקמעונאות ובמכירות, כשליש בתעשייה, חלקים ניכרים עבדו כאנשי רפואה ופרילנסרים ואחרים בענף התחבורה. עד סוף שנות ה-30 חיו בלטביה כ-93,000 יהודים. כמעט מחציתם, 43,000 איש, התגוררו בריגה.
לטביה נפלה תחת השלטון הסובייטי ב-1940. כל הבנקים, מפעלי התעשייה והעסקים הקמעונאיים, כולל אלה שבבעלות יהודים, הולאמו. מבין 15,000 האזרחים הלטבים שגורשו לסיביר ב-14 ביוני 1941, כ-2,000 היו יהודים. כוחות נאצים כבשו את לטביה בתחילת יולי 1941. ישנם יותר מ-200 אתרים בלטביה, שבהם בוצעו הוצאות להורג המוניות של יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה. בסך הכל הושמדו יותר מ-70,000 יהודי לטביה וכן יהודים שגורשו מגרמניה, אוסטריה, צ'כוסלובקיה, הונגריה ושאר מדינות אירופה. רק 14,000 מבני הקהילה היהודית בלטביה שרדו את מלחמת העולם השנייה. יהודים מאזורים אחרים בברית המועצות עברו ללטביה שלאחר המלחמה ועד 1959 גדלה אוכלוסייתה היהודית ליותר מ-36,000 איש.
לטביה הפכה לאחד ממרכזי התנועות הלאומיות הציוניות, המתנגדות והיהודיות בברית המועצות. פעילים יהודים נאבקו על הזכות להגר לישראל ולכבד בגלוי את זכר קורבנות השואה. פעילים רבים נעצרו בשל הדפסת ספרים, עיתונים וכתבי עת יהודיים, ולמידת עברית והיסטוריה יהודית, שכולן הפכו לבלתי חוקיות תחת השלטון הסובייטי. יותר מ-1/3 מיהודי לטביה היגרו לישראל, ארה"ב ומערב אירופה בשנות ה-70. החיים היהודיים בלטביה התחדשו במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20, כאשר המערכות החברתיות והפוליטיות של ברית המועצות הפכו ליברליות יותר. קהילות יהודיות הוקמו בריגה, יורמלה, לודזה ועוד. מועצת הקהילות היהודיות של לטביה נוסדה בשנת 2003 ומאחדת 13 קהילות מ-9 ערים בלטביה. כיום מונה הקהילה היהודית של לטביה 10,000 חברים, מה שהופך אותה לגדולה ביותר מבין המדינות הבלטיות.
