אם אי פעם מצאתם את עצמכם מגששים אחר מטבעות בחלק האחורי של מונית בעיר לא מוכרת, או מחפשים כסף קטן בסיומה של ארוחה, תבינו על מה הכתבה הבאה. מתן טיפ הוא מנהג חמקמק שנראה שמשנה את חוקיו ברחבי העולם – מה שנחשב לאות הערכה נדיב במדינות מסוימות יכול לפגוע ברגישויות התרבותיות העדינות באחרות. ההחלטה האם וכמה להשאיר טיפ יכולה להיות מבלבלת ומעיקה במהלך הטיול.
בכל איזור בו אתם מטיילים זו שאלה מורכבת, כמה טיפ אתם צריכים לתת ואיך? לפעמים, זה עשוי להיות עניין של עיגול תעריף; במקרים אחרים, טיפ משמעותי כדי להראות את הערכתכם לשירות מעולה עשוי להתאים. ההקשר הוא המפתח.
בקצרה: בכל צפון, מרכז ודרום אמריקה, נהוג להשאיר תודות מכיוון שטיפים יכולים להיות חלק ניכר מההכנסה של נותן השרות.
כלל הבלתי נאמר של מתן טיפ בארצות הברית הוא, ככל שתתן טוב יותר, כך תקבל שירות טוב יותר בפעם הבאה שתחזור. Trip Advisor ממליץ להוסיף 15-20% לחשבון המסעדה; אותו דבר עבור מוניות. בדומה לארה"ב, בקנדה ובקולומביה נותנים לצוות 15-20%. בארגנטינה, מקסיקו, ניקרגואה ופרו, נותני השרות רגילים לקצת פחות, כאשר 10-15% מענק הם הנורמה.
רוב המסעדות בברזיל, צ'ילה וקוסטה ריקה כוללות תשלום של 10% על החשבון (המכונה cubierto בצ'ילה). במקרים אלה, אף אחד לא מצפה לטיפ, אבל אל תהסס לשים 5-10% נוספים במזומן מכיוון שהמלצרים עלולים לא לקבל את חלקם.
באוסטרליה, בניו זילנד ובדרום האוקיינוס השקט, זה מבלבל במיוחד כי מתן טיפ עבור שירותים רבים לא היה נהוג כלל עד לאחרונה.
האם לתת טיפ למדריך הטיולים שלכם?
אופציונלי לתת טיפ למדריכי טיולים מקומיים. כיום הם מצפים לכך, בעיקר אלו שעובדים עבור מפעילי טיולים נכנסים בינלאומיים, שבדרך כלל נותנים טיפים.
למדריכי טיולים ונהגים פרטיים באוסטרליה וניו זילנד יש לתת תשר בין 20 ל-$50 (במטבע המקומי) ליום, בעוד שבטיולים באוטובוסים ניתן לתת תשר של 5 עד 10 דולר ליום עבודה. חשוב לציין שבאוסטרליה ובניו זילנד, בדרך כלל יש מדריך/נהג בטיולי אוטובוס המבצע הן את הנהיגה והן את ההדרכה, ולכן מחייב טיפ גדול יותר.
אם קיבלתם מדריך טיולים או נהג פרטי טוב במיוחד באחד מאיי דרום האוקיינוס השקט, להראות את הערכתכם באמצעות טיפ זה מקובל אך לא צפוי. הסכום תלוי בכם, אבל תמיד תשר במטבע המקומי, מכיוון שקשה לסחור בדולרים אמריקאים.
מדריכי טיולים ונהגים כמעט בכל המדינות באירופה מקבלים טיפ בנפרד. במדינות מרכז ומזרח אירופה תשר לשניהם כ-10% עד 20% ליום הסיור, תלוי כמה נהנית ממנו.
ברוב מדינות מערב אירופה, כולל צרפת, גרמניה, ספרד ובריטניה, טיפ של כ-25-40 אירו (או שווה ערך במטבע המקומי) ליום למדריך, ו-10-15 אירו לנהג הוא הוגן.
במדינות סקנדינביה ואיסלנד מדריכי טיולים ונהגים לא מצפים לטיפים, אבל אם אתם מרגישים שהשרות שלהם מצדיק זאת, הטבה של 10% הן למדריך והן לנהג היא מחווה נחמדה. לחלופין, אפשר להזמין לארוחת צוהריים.
כשאתם מסיימים את טיול הספארי האפריקאי שלכם נשאר דבר אחד לעשות: טיפ. אבל מה הסכום המתאים?
אמנם אינכם מחויבים לתת תשר, אך מתן תשר מקובל ברוב מדינות אפריקה. הסכומים משתנים בהתאם למקום שבו אתם נמצאים ולאיזה שירות אתם נותנים טיפ, ממדריכי ספארי ועד לצוות המלון. רוב הטיפים צריכים להיות במטבע מקומי, אם כי גם USD, EUR ו- GBP הם בסדר. עקב שיעורי ההמרה המשתנים תמיד, הסכומים הנמוכים בדולר הם בדולר ארה"ב, אלא אם צוין אחרת.
בנסיעות בספארי, הרעיון הכללי הוא לתת למדריך שלכם טיפ שווה-ערך במטבע המקומי של 10$ לאדם ליום, ולגשש שלכם 5-10$ לאדם ליום, אבל לתת את זה כטיפים מצטברים בסוף הספארי.
בדובאי, בשאר איחוד האמירויות ובקטאר, טיפ למדריך טיולים או לנהג פרטי של 10% מהשירות שהוזמן הוא מקובל.
נהגי המוניות של דובאי לא מצפים לטיפים, אבל עגלו את המחיר אם אתם מרגישים נדיבים. ברוב מדינות המזרח התיכון האחרות, כולל שאר איחוד האמירויות, קטאר וערב הסעודית, נותנים טיפים לנהגי מוניות בסביבות 10 עד 15% מהתעריף הכולל.
כשעורכים סיורים במדינות צפון אפריקה, 15$ במרוקו ו-$10 במצרים הם סכום טוב למדריכים בעוד שנהגים יכולים לקבל טיפה פחות טיפ. במרוקו במיוחד, טיפים מסוג זה נעשים בצורה דיסקרטית.
אמירה שהתקבעה טוענת שיפן היא סוג של גן עדן סגפני שבו לא קיימת פסולת, חוסר שלמות (או וואבי-סאבי) זוכה לכבוד ותודעה חברתית מועלת לדרגת אמנות (אל תלכו בזמן האוכל; היו שקטים בתחבורה ציבורית; אל תצביע עם ידיים או מקלות אכילה, אל תנגבו את האף שלכם בפומבי – הרשימה עוד ארוכה).
זה גם מקום שבו מתן טיפ הוא לא רק נדיר; זה נחשב מביך. ומכיוון שליפנים יש תרבות שירות נטולת טיפים, צריך לומר זאת למבקרים בתוספת אזהרה לחשוב פעמיים: עשה זאת ותגרום לפגיעה.
רבים לא יכולים להבין שאנשים עושים את העבודה שלהם בגאווה, ו'אוישיקטה' (זה היה טעים), או 'גוצ'יסו סאמא' (תודה על הכנת הארוחה) יירד טוב מאוד. כסף לא תמיד מדבר.
הסלידה היפנית ממתן טיפים מורגשת. שירות עוסק בצורך הקיים של ביצוע עבודה בגאווה, וההערכה מתבטאת לרוב באמצעות מחמאות (רצוי ביפנית) או באמצעות קידה.
אבל יוצא מן הכלל אחד קיים: בריוקנים, בתי הארחה המסורתיים של יפן עם טטאמי, מטיילים יכולים להשאיר כסף ל-nakai san (השרת שלובש קימונו שמכין לכם את האוכל והפוטון), אבל רק כאשר עושים זאת כמו שצריך. אל תמסרו טיפ באופן אישי; במקום זה הכניסו שטרות חדשים למעטפה שנמצאת במקום.
אפילו במגלופוליס המודרניים ביותר של סין, כמו בייג'ינג ושנגחאי, יש תחושה של אמונה טפלה ומסורת. לא מצפים כאן לטיפים- רחוק מכך – ולמרות שנדמה שקשה לזכור זאת, פעם היה כאן איסור לתת טיפים.
אכן, אחד העקרונות של סין הוא שכל האנשים שווים ואף אחד אינו משרת לאחר; ולרמוז על עליונות על מישהו אחר זה כבר מזמן טאבו. ובעוד שסין היא יותר ויותר מדינה של מלונות מפוארים ומסעדות בסגנון קרקס, טיפים – במיוחד בערים ועיירות פחות מתקדמים – עדיין נתפסים איפשהו בין התנהגות לא טובה לבין שוחד.
אבל למרות האמור לעיל, הזמנים משתנים. הסינים עדיין לא נוהגים לתת תשר, אבל טיפ צנוע מקובל כיום, במיוחד בערים גדולות יותר שבהן יש תושבים זרים ומבקרים רבים. לכן מתן טיפ לסבלים, מדריכי טיולים וברמנים בסכום קטן עבור שירות יוצא דופן יתקבל בברכה.
מנהגי מתן טיפ יכולים להשתנות ככל שהתיירות מעצבת נורמות תרבותיות וחוקי השכר משתנים. במסעדה אם זה לא מרגיש מתאים לשאול, פשוט עגלו את החשבון. אין שום דבר רע בלהביא מעט מהתרבות שלך לשולחן על ידי השארת משהו מאחור כדי להראות את הכרת התודה שלכם. ומי יודע, אולי תעשו למישהו את היום!
