כללי מוזיקת פולק גאורגית היא מסורת עתיקה אך חיה. רוב השירים, הדתיים והחילוניים כאחד, מושרים ללא ליווי בהרמוניה בת שלושה חלקים, המזוהה באופן סמלי עם השילוש הקדוש. ישנם הבדלים ניכרים בסגנונות השירה מאזורים שונים, וכמה שירים, בעיקר מהרי הקווקז בצפון המדינה, ידועים עד היום מהתקופה הטרום-נוצרית.
במוזיקה הקדושה הגיאורגית יש הרבה סגנונות מוזיקליים ושיטות ביצוע, והיסטוריה ארוכה של התפתחות מוזיקלית. היא מושרת לפחות מאז שנת 326 לספירה, כאשר הקדושה נינו, המירה את דתם של המלך מיריאן והמלכה ננה מאיבריה, ממלכה דוברת גאורגית באזור דרום הקווקז.
The Choir of E. Mikeladze Central Music School
שירה היא מרכיב חיוני באירוח האגדי שניתן ליהנות ממנו במהלך טיול לגיאורגיה והיא מהווה חלק עיקרי מהסעודה הגיאורגית הנקראת סופרה, היכולה להימשך מספר שעות וכוללת הרמות כוסית אחדות מלוות ברכות, ואחרי כל אחת שיר מתאים. שירי העם מושרים לרוב סביב השולחן. ארוחת הערב החגיגית הנפוצה בתדירות גבוהה בבתים גאורגים, היא אירוע פולחני מאוד, המהווה בעצמו קישור ישיר לעברה של גאורגיה. בקרב הצעירים בגיאורגיה קיים עניין ניכר בשירה הגיאורגית וכל המקהלות הגדולות תומכות במקהלות נוער ברמה גבוהה, שחבריהן שומרים על מסורת השירה.
לשירה הפופולרית יש מקום מוערך מאוד בתרבות הגיאורגית. שירה בשפה הגיאורגית היא מסורת חילונית במדינה ששפתה ותרבותה דוכאו לא פעם על ידי פולשים. הדיאלקטים המוזיקליים של כל אזור במדינה שונים בקצב, באינטונציה, במרקם ובהרמוניה, כולם חולקים תכונה משותפת אחת: שירה פוליפונית. ישנם שלושה סוגים של פוליפוניה בגיאורגיה: פוליפוניה מורכבת, הנפוצה בסוונטי; דיאלוג פוליפוני על רקע בס, הנפוץ באזור קחטי במזרח גיאורגיה; ופוליפוניה עם שלושה קטעים מושרים מאולתרים חלקית, האופייניים למערב גיאורגיה. חלק מהשירים הללו קשורים לפולחן הגפן ורבים מתוארכים למאה השמינית. השירים עסקו באופן מסורתי בכל תחומי חיי היום-יום, החל מעבודה בשטח (הנאדורי, המשלב את צלילי המאמץ הפיזי במוזיקה) לשירים לריפוי מחלות וכלה במזמורי חג המולד (אלילו). גם מזמורים ליטורגיים ביזנטיים שילבו את המסורת הפוליפונית הגיאורגית עד כדי כך שהפכו לביטוי משמעותי שלה.
לאחר שסבלה בעבר מהחסרונות של מדיניות תרבותית סוציאליסטית, המוזיקה הגאורגית המסורתית מאוימת כיום על ידי נטישת המרחב הכפרי כמו גם על ידי ההצלחה הגוברת של מוזיקת הפופ. בארכיונים רבים מוצאים הקלטות של שירים פוליפוניים מתחילת המאה העשרים; הקלטות אלו אינן מאובטחות מספיק כדי להבטיח את השימור לטווח ארוך.
כמרכיב מרכזי בתרבות העשירה והמגוונת של העם הגאורגי, השירים המסורתיים של גאורגיה הם כרוניקה מוזיקלית של ההיסטוריה של המדינה. למרות פלישותיהם הרבות של פולשים זרים – ערבים, מונגוליים, טורקים, פרסיים – שימרה גאורגיה את שפתה, בעל פה ובכתב, ומספר רב של שירים ומנגינות ייחודיות שפותחו במשך מאות שנים. המסורות וסגנונות הביצוע הועברו מדור לדור על ידי זמרים מצטיינים, שרבים מהם ייסדו בתי ספר משלהם.
בגיאורגיה ישנן קבוצות פולק מוכשרות רבות שמטרתן המשותפת היא להחיות ולשמר את המוזיקה העממית הגיאורגית. מקהלת רוסטבי, שהוקמה בשנת 1968, היא הקבוצה הגיאורגית הידועה ביותר המבצעת רפרטואר מסורתי.
ריקודים גאורגיים מחולקים לריקודי סולו, ריקוד זוגי וריקוד קבוצתי. הנשים נעות בחן בצעדי גלישה קצרים בעוד הגברים מראים את הלהיטות להילחם המתבטאת בתנועות מהירות, שרבות מהן נעשות על בהונות הרגליים או הברכיים וקפיצות לגובה רב. למרות שלכל אזור בגיאורגיה יש את אופן הריקוד המיוחד שלו, הגב של הגברים וגם של הנשים נשאר תמיד ישר וללא תנועה. הריקודים עוצרי הנשימה והמדהימים האלה מייצגים ספר היסטוריה חי המבטא את מאות שנות האמנות, התרבות והמסורת הגיאורגית.
בתרבות שבה איסור על מגע הוא משמעותי ביותר, הריקוד הוא פעילות חברתית אינטנסיבית מאוד שכן הוא מביא גברים ונשים למגע קרוב. לאורך שנים הריקוד בג'ורג'יה היה חלק בלתי נפרד מהחיזור.
ריקודי עם גאורגיים נחשבים כיום לאוצר עולמי בשל הסנכרון, התחכום והאנרגיה שלהם והם מרשימים בתלבושות המפוארות והשזירה של היסטוריה עם אמנות. הריקודים מהנים גם לקהל וגם לרקדנים עצמם, ואף אחד לא נשאר אדיש בסיום הריקוד.
התאריך המדויק של הופעת הריקודים הלאומיים הגיאורגיים אינו ידוע אולם במשך מאות שנים במקומות שונים בארץ הופיעו תנועות ריקוד ייחודיות שעברו מדור לדור. הריקודים של תושבי האזור ההררי מאופיינים בתנועות חדות ומהירות בעוד תנועות הריקוד של תושבי המישור חלקות. כל ריקוד גאורגי לאומי דורש תלבושות מיוחדות הדומות לבגדים של תושבי אזורים שונים.
הסגנון הייחודי של הריקוד הגיאורגי חייב את מקורותיו והמשכיותו להיבט היסודי הקפדני של איפוק חברתי בתרבות הגיאורגית. כל הכללים החברתיים השומרים על התנהגות העם הגאורגי מודגמים בבירור בריקודים.
התרבות הגיאורגית והמחול הגיאורגי יכולים להתחקות אחר שורשיהם כמה מאות שנים לפני ישו.
המונומנטים הארכיאולוגיים והספרותיים שהגיעו אלינו מעידים על היסטוריה ארוכה של הכוריאוגרפיה העממית הגיאורגית. בכל ריקוד גיאורגי יש סיפור ונרטיב שמקורם בהיסטוריה של העם והמדינה. למשל, ריקודי הציד היו ראשית הכוריאוגרפיה העממית הגיאורגית, כמו גם טקסים שבוצעו לכבוד אלי הפריון. במהלך תקופה מאוחרת יותר של התפתחות, נוצרו ריקודים חתונה, אהבה, בידור, אתלטיקה ותחרותית. בתקופת ימי הביניים, החצר הגיאורגית פיתחה ריקודי סולו ודואטים שנשמרו עד היום.
