פורטוגל אחד הדברים שתוכלו ליהנות מהם במסגרת טיול עצמאי לפורטוגל, הוא מוזיקת פאדו הנחשבת ללב ולנשמה הפורטוגזית. זהו אחד מסגנונות מוזיקת הפולק האורבנית העתיקים ביותר בעולם. יש אומרים שמקורה בריקוד שהגיע מאפריקה במאה ה-19 ואומץ על ידי העניים ברחובות ליסבון. או אולי הכל התחיל בים בתור השירים העצובים והמלודיים שנוצרו על ידי ימאים ודייגים מוכי געגועים.
יהיו מקורותיו אשר יהיו, הנושאים של הפאדו נשארו קבועים: גורל, בגידה באהבה, מוות וייאוש. שיר אופייני אומר: "למה עזבת אותי, לאן הלכת? אני מסתובב ברחובות ומסתכל על כל מקום שהיינו בו יחד, עכשיו את לא שם". זו מוזיקה עצובה והופעת פאדו אינה נחשבת מוצלחת אם הקהל לא מתרגש עד דמעות.
בתחילת המאה העשרים, הפאדו הפך פופולרי בחיי היומיום של מעמד הפועלים של ליסבון. הוא הושמע לשם הנאה אך גם כדי להקל על כאב החיים. זמרים מיומנים הידועים כפאדיסטות הופיעו בסוף היום ולאורך הלילה.
משנות ה-40 ועד מותה ב-1999, הדמות המרכזית של הפאדו הפורטוגזי הייתה עמליה רודריגס. היא הייתה הדיווה של הפאדו, סגדו לה בבית והעריצו אותה בחו"ל כנציגה המפורסמת ביותר של התרבות הפורטוגזית. כשמתה, קרא ראש הממשלה לשלושה ימי אבל לאומי.
היום הדור הצעיר בפורטוגל מכבד אבל לא מסור לפאדו. מוזיקאי הפאדו העכשוויים הולכים על הגבול הדק בין המשך המסורת לבין הניסיון להביא קהל חדש. הדור החדש של מוזיקאים צעירים, כמו הזמרת מריזה, תרם לתחייה החברתית והפוליטית של מוזיקת הפאדו, כאשר התאימו אותה ומילאו אותה עם תכנים חדשים.
עמליה רודריגז ביו טיוב
מריזה ביו טיוב
