רשמים מתוך טיול להודו – חלק רביעי ואחרון

לחלק הראשון הכנסו ללינק דרך כאן

לחלק השני הכנסו ללינק דרך כאן

לחלק השלישי הכנסו ללינק דרך כאן

לפני שנים, ראיתי תמונות מדהימות של לגונות עטורות עצי קוקוס, ידעתי שזה בדרום הודו, בקרלה, אך מאחר ובאותה עת טרם בקרתי באיזור הזה, התחלתי לקרוא ולשלוח מטיילים לאיזור. בד בבד התמונות של קומרקום ואלפי, נשארו בדמיוני והיה לי ברור שיבוא יום ואטייל גם שם.

ב-20 שנה האחרונות, שהן רוב שנות הקריירה שלי, אני מתכננת טיולים גיאוגרפים לארצות אסיה, מה שאני לא מכירה דרך הרגליים, אני קוראת וחוקרת דרך הספקים והאינטרנט 😊

בפרק הקודם סיפרתי על פריאר. משם המשכתי לקומרקום ואלפי.

הנסיעה מפריאר לקומרקום, שם היה הריזורט הבא לוותה בנוף של שדות אורז ועצי קוקוס, כפרים קטנים בצידי הדרך. הנוף הטרופי והפסטוראלי שאני כל כך אוהבת. בין לבין, עברנו ברחובות ראשיים של כמה ערים שהזכירו לי שאנחנו בהודו (הריקשות, הצבעים, החנויות והקצב).

קומרקום הינו כפר ויעד תיירותי פופולרי השוכן בסמוך לעיר קוטיאם (16 קילומטרים), במדינת קרלה (Kerala) שבדרום-מערב הודו. הוא מפורסם בעיקר בזכות התיירות הסובבת את התעלות, הנהרות והאגמים של מדינת קרלה באזור הכפר. קומרקום ממוקם על הרקע של אגם ומבאנאד ,(Vembanad) אגם המים המתוקים הגדול ביותר בקרלה. כאמור, התיירות בכפר סובבת סביב שייט בתעלות של אזור אגם ומבאנאד.

הנסיעה הייתה כיפית וארכה כארבע שעות. בצידי הדרך, כרגיל, עצרנו לשתות מיצים טבעיים וצ'אי.

בבוקר המדריך סיפר לי שזה יומו האחרון של ראנג'יט הנהג שכל כך אהבתי. ניתנה לו הזדמנות להיבחן עבור משרת הדרכה. כמובן שהיה לי עצוב. ראנג'יט אדם מלא ברגש, חכם ונהג מעולה. כתבתי לו מכתב פרידה ואיחלתי לו הצלחה במבחן (עד היום הוא בקשר איתי ושואל תמיד על המצב בארץ ומתפלל עבורנו).

כשהגענו לקומרקום עליתי על סירה שלקחה אותי לריזורט. שייט של 10 דקות ואני בתוך גן עדן. הריזורט יושב ממש על הלגונה והוא מקום טבול בירוק ועשיר בפעילויות כמו מסלולי הליכה, מדיטציה, יוגה ועוד… כך שאפשר לבלות פה ימים בלי לצאת מהמתחם.

קיבלתי חדר יפה בנוי מעץ, בקצה הריזורט וצמוד ללגונה, כבקשתי, כך שנהניתי מנוף מקסים, ציוצי ציפורים והרבה שקט. גם פה, לכל התענוג הזה נוספה המודעות לאיכות הסביבה, מיחזור וחומרים טבעיים (הריזורט הזה הוא מאותה קבוצה של הריזורט בו שהיתי בפריאר).

בהגעה, הצטרפתי לשייט בבקווטר (Backwater) לתוך השקיעה היפה. השייט היה מלווה בנגנים ולרגע הרגשתי שזו סצנה מתוך הסדרה "הלוטוס הלבן".

חשוב לציין שהאוכל בקומרקום עשיר בטעמים ותבלינים הגדלים באיזור ואוהבי מאכלי ים יהנו מאוד. ואכן בארוחת ערב הצטרפתי לסגן מנהל הריזורט, בחור מצחיק מאוד שסיפר לי סיפורים על התקופה שניהל בית מלון בפפואה ניו גיני ונתן לי הצצה מלאה בהומור על האנשים והמקום.

בתום ארוחת ערב טעימה, שבתי לחדרי ונהניתי מקריאת ספר ושקט שהיה כ"כ נחוץ לי.

למחרת, התעוררתי מוקדם כדי להנות משתיית קפה מול הנוף ולאחר ארוחת בוקר, עליתי על הסירה שהביאה אותי ליבשה לפגישה עם המדריך שלי רושיט, שהפך להיות חבר טוב לטיול. רושיט ואני בילינו את היום בטיול בעיירה אלפי ומשייט בבקווטרס  בסביבת אלפי.\

אלפי או בשמה השני אלפוזה, היא בסיס ליציאה לשייט הטוב ביותר המוצע בתעלות המים של קראלה, הנקראות "בֵקווטרס". אלפי הוא בעצם כפר טרופי, הבנוי על גדות התעלות, ומציע אופציות שייט שונות.

השייט הוא חוויה פסטורלית ומיוחדת במינה במהלכו המטיילים זוכים להכיר את סגנון החיים הייחודי של המקומיים על המים, לראות את הבתים הקטנים והצבעוניים המוקפים צמחיה טרופית, את המקומיים מכבסים את בגדיהם על המדרגות היורדות למים, הילדים השטים בסירות בדרכם הביתה מבית ספר. ההנאה דרך העיניים והעדשה של המצלמה מנופים טבעיים כמו אגמים ונהרות, לגונות, מטעי הקוקוס ושדות האור, היא עצומה.

יש אפשרות לישון בסירות המפוארות, מאחר והן כוללות חדרי שינה וכל מה שצריך. אני בחרתי בשייט של חצי יום עם ארוחת צוהריים של שף מקומי (שוב חוויה קולינארית משובחת) ובסיומו של היום חזרתי לריזורט.

היה יום מקסים של שייט וביקור בעיירה. הסתובבנו בחנויות מקומיות (הכי כיף), קניתי כלים מנירוסטה ופירות ובקרנו במקדש שיווה. מה שיפה בהודו הוא שהרוח והאלים מלווים אותך לאורך כל הטיול 😊בכל מקום תיפגשו מקדש קטן או גדול, ריח קטורת ואם התמזל מזלכם תהנו גם מטקס הינדי.

בערב, שוב ארוחת ערב עם מנהל המלון. אדם גדול ממדים ונחמד מאוד. כשהגעתי למסעדת המלון ליוו אותי לשולחן מבודד מהמסעדה, שולחן המוקדש לאירועים מיוחדים ועל במה הצופה ללגונה. (הרגשתי ממש בארוחה רומנטית…חח)

לארוחה הזו הגעתי שבעה עוד מארוחת הצוהריים בשייט, וניסיתי לחשוב איך אני אוכלת מעט ולא מעליבה. לאחר שיחה על המצב בארץ ובכלל, התחילו המנות לזרום לשולחן. מרק אננס בתיבול הודי (מעדן), מנה שנייה של פירות ים ומנה עיקרית גדולה שאת מרכיביה שלו מהים. נראה לי שזה השלב בו החלפתי צבעים או פשוט נראיתי מפוצצת. המארח ברוב טובו, התחשב במצב וביקש מהטבחים מנות יותר קטנות, אבל, כנראה שגודל זה עניין סובייקטיבי.

בנוסף, המארח, מנהל בית המלון, הוא צמחוני ולכן לא חלק איתי במנות. לבסוף ואיך אפשר שלא…צלחת קינוחים כולל טירמיסו. כמו שכתבתי לאורך כל הפרקים, בהודו אוכלים טוב ובקרלה אף שבעתיים.

סיימתי את היום מדושנת ושמחה ושבתי לחדרי הקט למנוחה.

למחרת, טיול לכפרים ומפגש מרתק עם המקומיים ומלאכות הדיג. נסיעה לשדה התעופה של קוצ'ין ופרידה מגן העדן של קרלה הישר לניו דלהי התוססת, הצבעונית, הרבגונית והפקוקה, ליומיים נוספים של טיול.

מדלהי הייתי אמורה להמשיך לחוויה רוחנית ברישיקש. טקסים הינדים, תרגול יוגה ועוד. אך בשל אירועי ה-7.10 בחרתי להקדים את החזרה לארץ.

כמעט שבועיים של טיול בקרלה עם נגיעה קטנה בטאמיל נאדו, פתחו לי את התאבון לחזור ולהמשיך לטייל ולחקור את דרום הודו. זה מה שלדעתי כיף בטיולים, הם נותנים תאבון לטיול הבא וכך החלומות נרקמים עד שמתגשמים.

לסיכום: הודו אינה מקום שאפשר לתאר במילים או להסביר בתמונות. זו מדינה שנותנת מקום לערב רב של רגשות וחושים. מאפשרת להתאהב, להתרגש, לחשוב, לערער, להגות, להתפעם וגם להירתע.

כשכ"כ הרבה רגשות וחושים מעורבים בחוויה, לא ניתן להישאר אדישים.

תודה שקראתם והפכתם להיות שותפיי לטיול.