גואטמלה 
ממוקם במחוז סולולה, במערב הרמות הגבוהות של גואטמלה ובמרחק נסיעה של כשעתיים וארבעים דקות מגואטמלה סיטי, אגם אטיטלן הוא אחד מאתרי התיירות המתויירים ביותר בגואטמלה, והיה מועמד ברשימת שבעת פלאי תבל הטבעיים. כל מי שיוצא לטיול פרטי בגואטמלה יגיע לאגם הנחשב לאגם היפה ביותר בעולם, ונתפס כאחד המקומות הייחודיים ביותר במדינה. שטח האגם הוא 130 קמ"ר, וצבע מימיו משתנה מכחול עמוק לירוק. האגם, שנוצר לפני כ-84,000 שנים כתוצאה מהתפרצות געשית, נמצא בגובה 1,500 מטרים מעל פני הים, אורכו 18 קילומטרים, ועומקו בנקודה העמוקה ביותר 341 מטרים, מה שהופך אותו לאגם העמוק ביותר במרכז אמריקה.
הגבעות והרי הגעש מסביב לאגם מציעים יערות עבותים, בהם ניתן לצאת לטיול רגלי, ובהם מתאפשרת תצפית על מגוון רחב של ציפורים, החל מנקרים קטניםו ביישנים ועד לקצאל, הציפור הלאומית של גואטמלה.
הרי הגעש אטיטלן (3,537 מ'), טולמאן (3,158 מ') וסן פדרו (2,995 מ'), "שלושת הענקים", שעל גדות האגם, יוצרים נוף מרשים. מסביב לאגם תוכלו לבקר בכמה עיירות וכפרים, שרבים מתושבי העיירות הללו הם צאצאים של שבטי האינדיאנים קצ'יקל וצוטוהיל. הכפרים שונים זה מזה באופיים, החל מהשלווה האופיינית לסנטה קרוז לה לגונה וסן פדרו, שהם מקומות פופולריים בקרב תיירים, ועד לאווירה החגיגית של Panajachel העיירה הגדולה והמקום הפופולרי ביותר במחוז סולולה.
אגם אטיטלן שוכן במכתש, שנוצר מהתפרצות גדולה של הר געש, התפרצות Chocoyos, בערך לפני 85,000 שנה. מכיוון שאין לאגם מוצא, מפלס המים בו עלה במהלך השנים האחרונות דרך פתחי הנהרות העיקריים של האגן. האזור מוגן כשמורה של שימושים מרובים של אגם אגם אטיטלן – RUMCLA.
הצמחייה הטבעית של האזור מורכבת מיערות רחבי עלים (כתוצאה ממזג אוויר מעונן וגשום), מעורב אורן-אלון ויערות מחטניים. באזור נימנו 798 מיני צמחים שונים, 61 מהם אנדמיים. המגוון הביולוגי העשיר כולל גם מיני בעלי חיים: 116 מינים של זוחלים ודו-חיים, 12 מינים מהם אנדמיים.
נמצא כאן 236 מיני ציפורים ש- 28% מהם רשומים ברשימה האדומה של מינים מאוימים (67 בסך הכל), ו-12 מינים הם אנדמיים ביניהם הציפור הלאומית של גואטמלה הקצאל המרהיב, וציפורים נודדות רבות המשתמשות באגם אטיטלן כשטח המחייה שלהן בחורף.
המגוון הביולוגי הייחודי בא לידי ביטוי גם במחלקת היונקים. מתוך 141 המינים שנצפו סביב האגם, שבעה הם אנדמיים, ו-28% מכלל מיני היונקים (39 מינים) החיים ב-RUMCLA רשומים ברשימה האדומה של המינים של המועצה הלאומית של אזורים מוגנים בגואטמלה (CONAP).
כיום עדיין חיות שלוש קבוצות מאיה באגם אטיטלן: ה-Kiche'e חיים באזורים הגבוהים, הקאצ'יקל בצפון ובמזרח, הצ'וטוג'יל בדרום. המסורות הישנות נשתמרו עד היום ומתקיימות בסינקרטיזם דתי עם הטקסים הנוצריים שנקבעו בתקופה הקולוניאלית הספרדית.
למרות המגוון הביולוגי, הנוף והתרבות העשירים, זהו אחד מהאזורים העניים ביותר של גואטנמלה. האוכלוסייה תלויה בחקלאות לקיום, בתוספת הכנסה מתיירות. מלאכת יד היא הפעילות המסחרית החשובה ביותר, והיא כוללת אריגים, כלי חרס וציורים.
האגם המוקף בגבעות ירוקות שופעות, הרי געש רועמים וכפרי המאיה הקטנים, מרכז סביבו אגדות על עיר שקועה, סיפורים על חיפושי אוצרות ועל תרבות המאיה העתיקה. לדברי המקומיים, יש מפלצת השוכנת בעולם התחתון העכור של האגם… המקומיים מאמינים שהדיבור על המפלצת מזין את האנרגיה שלה ומגדיל את הסבירות שהיא תפגע שוב.
שתי אומות מאיה שונות – הקאצ'יקל והצוטוג'יל חיות בקהילות חוף הפזורות לאורך היקפו של האגם שאפילו עומקו הוא מקור למסתורין. לדברי זקני המאיה, מפלס המים של האגם עולה ויורד בערך כל 50 שנה, וכל מה שנמצא קרוב מדי לחוף שוקע: בתים, פארקים וציוד – מה שמותיר מדענים מבולבלים מהתופעה.
האגם קדוש לקהילות המאיה, כשהמילה "אטיטלן" מתורגמת ל"המקום בו הקשת מקבלת את צבעיה". עם הזריחה, האגם עטוף לעתים קרובות בערפל סמיך, בעוד השמש נלחמת בדרכה בערפל כדי להגיע לקהילות שמסביב לאגם.
אגם אטיטלן הוא לא רק יעד יחיד אלא אוסף של כפרים ועיירות מיוחדות. כל עיירה היא ייחודית. האווירה, האנרגיה, דפוס הלבוש של בני המאיה ואפילו השפה משתנים, ולפעמים באופן משמעותי.
יש 11 עיירות וכפרים סביב אגם אטיטלן. כמה מהם ידועים יותר וכמה פחות.
כפי שמכנים אותה המקומיים היא אחת העיירות הגדולות לאורך האגם. הסיבה לכך היא כפולה. ראשית, כביש מרכזי מחבר את פאנה עם העיר סולולה ובהמשך עם העולם החיצון. שנית, העיר היא ביתם של מספר רב של גולים מארה"ב ואירופה שהגיעו לכאן בשנות ה-60 של המאה העשרים, כשהכפר של אז היה מרכז להיפים מכל העולם…
כתוצאה מכך פאנה היא ללא ספק העיירה הנוחה ביותר באגם. יש כאן בתי ספר לספרדית, משרדי נדל"ן, מיסיונרים מורמונים, מלונות ומסעדות יוקרתיות, ואפילו חנות מכולת מערבית. בעיירה מספר רב של בתי קפה, מסעדות וברים – הן מקומיים והן בעלי ניחוח אירופאי או אמריקאי.
כפר מאיה שמור להפליא, שהטיפוס התלול משפת המים אל הכיכר המרכזית ייקח אותכם על פני סדנאות של אמנים מקומיים שמקדישים את חייהם לציור האגם הקסום, מוכרי אוכל רחוב כולל טורטיות של תירס כחול; בנות מאיה צעירות הלומדות כיצד לארוג את הצמר המסורתי בצבעים עזים לבגדים, וחנות שוקולד מפולי קקאו מקומיים. בכל מקום שתסתכלו תראו ציורי קיר תוססים, יצירות אמנות וצבע.
ידועה בקדוש המקומי מקסימון, אבל תצטרכו לשאול את המקומיים היכן הוא שוהה – פסל הקדוש מועבר מבית לבית – ולהתחיל במסע דרך סמטאות אחוריות ורחובות מרוצפי אבן, לפני שלבסוף תמצאו את מקסימון בחדרו עטוף העשן הנשמר על ידי שני שמאנים. אלוהות המאיה השיכורה, מעשנת הסיגרים, מקבלת מזומן ואלכוהול כמנחות, וכפי שהמסורת אומרת, עשויה לספק לכם את מיקום האוצר הקבור של האגם, אם ההצעה שלכם מספיק טובה.
סנטיאגו אטיטלן היא העיירה הגדולה ביותר באגם אטיטלן. יש בה כנסייה מהמאה ה-17 שבה המקומיים מייצרים בגדים בעבודת יד לקדוש הפטרון שלהם, בין מסורות מעניינות רבות אחרות. הנוף של האגם מסנטיאגו הוא אחד היפים שבהם.
חלק מהפעילויות כאן כוללות צפרות, הליכה לספא מקומיים ושיעור יוגה מעבר למפרץ בחוות היוגה המיסטית. יש גם שפע של אפשרויות לקניות לאורך הרחוב הראשי עם דוכנים מלאים בטקסטיל מאיה צבעוני, גילופי עץ יפהפיים, ציורים ועוד.
עיירה יפה בה תוכלו ליהנות מטיול קל לאורך קו החוף. העיירה היא ביתם של מעיינות חמים קטנים באגם ובתי קפה חמודים. יש כאן כ- 6000 תושבים שעדיין שומרים על תחושה חזקה מאוד של הזהות התרבותית שלהם. כמעט כל מי שגר כאן שייך לאומת ה- Kaqchikel (או Cakchiquel) של המאיה, ורוב האנשים עדיין לובשים את הבגד המסורתי, כאשר כל הנשים לובשות הופיילים (חולצות) יפהפיות ארוגות ביד בגווני כחול וטורקיז, עם חצאיות ארוכות וצעיפי ראש צבעוניים.
העיירה סבלה בעשורים האחרונים ממחסור במקורות הכנסה עבור התושבים וכדי לעזור לפתור את הבעיה הזו, עיתונאי בשם האריס ויטבק הגה תוכנית להחיות את העיר על ידי צביעת כל 850 הבתים שלה בצבעים יפים. בעבודה עם מעצבים גואטמלים כדי להמציא את המראה, הם השיקו את הפרויקט 'Pintando El Cambio' – ציור לשינוי. באמצעות שימוש באמנות כמכשיר לשינוי חיובי, המטרה הייתה להפוך את סנטה קתרינה פאלופו מכפר מקופח ליעד תרבותי ותיירותי משגשג, להביא הזדמנויות כלכליות חדשות, השקעות קהילתיות מוגברות ותחושה מחודשת של גאווה באֵזוֹר.
במסגרת טיול עצמאי בגואטמלה תוכלו גם לטפס על הר הגעש סן פדרו שלחוף האגם, וזה אינו דבר של מה בכך. שביל האדמה הוולקנית מתפתל בין צמחי קפה אינסופיים, ג'ונגל ירוק ושופע, וגפנים סבוכים. לרוב נזקקים לשימוש במאצ'טה כדי לפלס את הדרך ביערות העבותים. עדיף להתחיל מוקדם, כך שתוכלו לקבל את הנוף הבהיר ביותר למעלה ולהימנע מגשם. הטיפוס מתחיל במרכז המבקרים שבתחילת השביל; יש יש לשלם דמי כניסה של כ-100 קצאלים – מחיר כולל מדריך.
המסלול עצמו הוא כ-8 ק"מ הלוך ושוב, ושינוי הגובה הוא 1220 מטר. השביל הוא שביל רגלי עפר שהוא הדרגתי יותר בתחתית, ונעשה תלול יותר לכיוון העליון. בערך באמצע הדרך מתחילות להופיע מדרגות אבן על השביל, והשעה האחרונה לערך של הטיול היא במעלה גרם מדרגות אבן.
העלייה לוקחת למטייל ממוצע בין 3-5 שעות, והירידה לא מהירה בהרבה בגלל המדרגות. ישנן מספר נקודות תצפית לאורך השביל, חלקן עם ספסלים המשקיפים על האגם. חלקו העליון של הר הגעש משקיף גם הוא על פני האגם. מכיוון שהר הגעש גבוה יותר מרבים מההרים המקיפים את האגם, תוכלו לראות מעבר לאגם ולהרגיש כאילו אתם עומדים מעל העננים.
