אפריקה בשנת 1935 יצא נחום גוטמן, אז כבר צייר ומאייר ארץ ישראלי ידוע, אל טיול לדרום אפריקה שהוגדר למעשה כנסיעת עבודה. הוא הוזמן לצייר את דיוקנו של ראש ממשלת דרום אפריקה, יאן כריסטיאן סמטס. גוטמן, שהיה מאייר קבוע בעיתון דבר לילדים, התבקש על ידי עורך העיתון יצחק יציב, לשגר לעיתון יומן מסע – איורים וסיפורים מהטיול לדרום אפריקה, ואלו פורסמו בהמשכים בעיתון. לאחר חזרתו של גוטמן לארץ נאספו כל החומרים ופורסמו בספרו הידוע "בְּאֶרֶץ לוֹבֶּנְגּוּלוּ מֶלֶך זוּלוּ אֲבִי עַם הַמְטַבּוּלוּ אֲשֶר בְּהָרֵי בּוּלַוָּיָה", שהיה ספרו הראשון של גוטמן ככותב ולא רק כמאייר.
למרות חוסר הדיוק הגיאוגרפי, האנתרופולוגי והמדעי ובכלל אי תקינות פוליטית כזו שאנו מקפידים עליה כיום, הספר היה גורם משמעותי במשיכתם של ילדי הארץ לאפריקה במשך עשרות רבות של שנים. סיפור ההרפתקאות באפריקה מבוסס על מסע שערך גוטמן בפארק קרוגר, הפארק הידוע ביותר במדינה ששטחו כ- 20,000 קמ"ר, ולו היסטוריה ארוכה. פארק קרוגר הוא ביקור חובה לכל מי שמתכנן טיול לדרום אפריקה.
הצורך להגן על בעלי החיים באזור הוזכר כבר ב 1884, אך לחזון המהפכני לקח עוד 12 שנים להתממש כאשר האזור בין נהרות סאבי ותנין הוקצה לציד מוגבל בשנת 1896.
ב-31 במאי 1926 הוכרז חוק הפארקים הלאומיים ואיתו מיזוג שמורות הצייד סאבי ושינגוודזי לפארק הלאומי קרוגר.
מעבר למגוון גדול של חיות בר הרי שבפארק ישנן עדויות רבות לכך שהאדם הפרהיסטורי – הומו ארקטוס, שוטט באזור לפני 500,000 עד ל-100,000 שנים. יותר מ-300 אתרים ארכיאולוגיים של האדם מתקופת האבן נמצאו ובהם ממצאים תרבותיים המתוארכים ללפני 100,000 עד 30,000 שנים.
הפוטנציאל התיירותי של השמורה התגלה רק בשנת 1923, כאשר הרכבת הגיעה לאזור וביצעה בו עצירה.
מטיילי הספארי הראשונים היו מגיעים בבוקר ושומרים מקומיים ליוו את התיירים בחלק הזה של הטיול. לא היו כאן מתקנים לתיירים והם ישנו ברכבת. השומר היה מדליק מדורות גדולות ומספר אנקדוטות מעניינות. סידור זה היה מוצלח מאוד וזכה לפופולריות רבה בקרב התיירים. כדי לקדם את התיירות ובמקביל להרוויח הכנסות, הוחלט לסלול כביש ראשי, עם דרכים משניות שונות לצפייה בבעלי החיים.
בשנת 1928 החל אספקת השירותים לתיירים במקום, כמו שנעשה היום במהלך טיול עצמאי לדרום אפריקה. שלושה אזורי "בקתות מנוחה" ראשונים נבנו בסטארה, פרטוריוסקופ וסקוקוזה (אז עדיין ידועה כשמורה או גשר סאבי). בקתות אלו, כללו מערכת של צריפים או חדרים עם מגרש חניה.
כל הבקתות שנבנו באותה תקופה היו בסגנון הבנייה "סלבי" (על שם המהנדס שתכנן אותן). זהו צריף עם רווח בין הקיר לגג וגם חור קטן בחצי העליון של הדלת שנועד לשמש כחור הצצה כדי לראות אם יש חיות מסוכנות בין הבקתות.
למרות שהמים החמים מובנים מאליהם בכל המתקנים הציבוריים במחנות הלינה כיום, זה בהחלט לא היה המצב בשנים הראשונות. רק בשנת 1933 החלה אספקה של מים חמים, בתנאי שהתיירים ישלמו שילינג אחד (10c) לאמבטיה. נקווה שכאשר ביקר נחום גוטמן בפארק הייתה לו האפשרות להתקלח במים חמים☺
מספר שנים לאחר פרסום ספרו של נחום גוטמן, פורסם, בתרגומו של המשורר נתן אלתרמן, ספר שנקרא לימפופו ונכתב על ידי קורניי צ'וקובסקי (1882-1969) שהיה מחשובי הסופרים הרוסים לילדים. גיבור הספר, הדוקטור איכואב או אויזמיר יוצא במסע הרפתקני לאפריקה כשהוא נקרא לטפל בחיות החולות.
לימפופו הוא המחוז הצפוני ביותר בדרום אפריקה, Polokwane היא בירת המחוז והעיר היחידה בו. נהר לימפופו מהווה את הגבול הצפוני והמערבי של המחוז. מהמטיילים בטיול לדרום אפריקה אינם ערים לכך שלאורך הגבול המזרחי של המחוז שוכן פארק גדול של לימפופו, שהפארק הלאומי קרוגר הוא חלק ממנו.
במחוז מגדלים פירות הדר, תירס, תפוחי אדמה, תה, טבק ובוטנים (אגוזי אדמה). גידול בקר הוא נפוץ, וכן רעיית עזים וכבשים. בלימפופו יש שפע של משאבים מינרליים, כולל בדיל, פלטינה, נחושת, כרומיט, עפרות ברזל ופחם.
